לי זה קרה בסביבות גיל 40 ,הבנתי שאני לא מוכן יותר לסבול עוד שנייה אחת יותר, הסתכלתי אחורה והבנתי – שבלי להרגיש… עברתי כמעט את גיל ה40! כמעט חצי חיים.

שאלתי את עצמי שאלות קשות, כמו:
האם בשביל זה הגעתי לעולם – לקום בבוקר ולהרגיש סוג של ריקנות, חוסר אנרגיות? להתחיל את יום ראשון, ורק לחכות שיגיע יום חמישי? לחיות את החיים כאילו אני חי אבל בעצם בתוך תוכי אני גמור וריק?
השאלות הללו לא נתנו לי מנוח והוציאו אותי למסע של חיפוש אחר הגשמה עצמית.
המסע לא קל, הוא לאמיצים בלבד, אבל הוא כל כך משתלם.

אני זוכר את הרגע שבו קיבלתי החלטה אמיצה, אחרי 13 שנה בתחום הבנקאות וחברות פרטיות כיועץ משכנתאות, עזבתי את עולמם של השכירים, לא הייתי מוכן עוד לוותר על עצמי, מכיוון שאני טיפוס שאוהב אנשים וגם אהבתי מאוד לעזור ולייעץ המון לאנשים סביבי הרגשתי שאני צריך לעשות משהו עם זה…
אבל לא ידעתי מה אני בדיוק רוצה לעשות, עד שקרה הרגע המכונן, שמצאתי את עצמי תומך בילדה שלי, חצי שנה בבית חולים, עקב מחלה קשה וכואבת, שזעזע את עולמה של הילדה וגם את המשפחה כולה, הייתי מנטור בשבילה, ממש מאמן, עזרתי לה להתמודד עם הסבל והקשיים המנטלים שהיא חוותה.

ואז נפל לי אסימון עוד יותר חזק – אני לא מוכן להיות יותר שכיר! אני הולך להיות מאמן אישי, לעזור לאנשים להתמודד עם הפחדים והקשיים שמונעים מהם להצליח יותר בחיים,ובעיקר לשנות הרגלים מזיקים ולהטמיע הרגלים מקדמים!

בהמשך הדרך החלטתי להתמקד דווקא באנשים שתקועים במקום לא מצליחים להשיג מטרות ,עקב הרגלים לא טובים ומזיקים,ולהחליף אותם בהרגלים טובים  וחדשים.